מטבע חוץ (פורקס): מדריך ייחוס לשוק

זוג מטבעות מבטא את שווי מטבע אחד, מטבע הבסיס, במונחי מטבע אחר, מטבע הציטוט. ב-EUR/USD, האירו הוא מטבע הבסיס והדולר האמריקאי הוא מטבע הציטוט; שער של, למשל, 1.10 משמעו שניתן להמיר יורו אחד ב-1.10 דולר אמריקאי. זוגות מטבעות מקובצים באופן לא רשמי ל"מייג'ורס" (זוגות עיקריים), הכוללים את הדולר האמריקאי מול מטבעות נסחרים נפוצים נוספים כמו האירו, הין היפני והלירה שטרלינג; "מיינורס" (זוגות משניים), המשלבים שני מטבעות עיקריים ללא הדולר; ו"אקזוטיקה", המשלבת מטבע עיקרי עם מטבעה של כלכלה קטנה יותר או נסחרת בתדירות נמוכה יותר.

מסחר במטבעות עוקב אחר שעות הפעילות של המרכזים הפיננסיים הגדולים, המחולקים בדרך כלל למושבי סידני, טוקיו, לונדון וניו יורק. מכיוון שמרכזים אלה פרוסים על פני אזורי זמן שונים, לפחות מושב אחד פתוח כמעט בכל שעה מיום ראשון בערב ועד יום שישי בערב ברוב אזורי הזמן, כאשר השוק נחשב בדרך כלל סגור בסוף השבוע. מושבי לונדון וניו יורק חופפים למשך מספר שעות בכל אחר צהריים, לפי שעון לונדון, פרק זמן שמשתתפי שוק מציינים בדרך כלל כבעל פעילות מסחר גבוהה יותר בזוגות המטבעות העיקריים. הפעילות נוטה להאט בפער שבין סגירת ניו יורק לפתיחת סידני או טוקיו.

בנקים מרכזיים מחזיקים וסוחרים ביתרות מטבע חוץ ומשפיעים על שערי החליפין באמצעות מדיניות מוניטרית. בנקים מסחריים והשקעתיים מהווים את החלק הגדול ביותר בנפח המסחר היומי, ופועלים הן עבור לקוחות והן עבור חשבונותיהם שלהם. תאגידים רב-לאומיים מחליפים מטבע כדי לשלם לספקים, לקבל הכנסות ולגדר עסקאות עתידיות במטבע חוץ. משקיעים מוסדיים, ובהם קרנות פנסיה וקרנות גידור, סוחרים במטבעות כחלק מאסטרטגיות תיק רחבות יותר. סוחרים פרטיים ניגשים לשוק דרך ברוקרים המציעים פלטפורמות מסחר מקוונות, ומהווים בדרך כלל נתח קטן מנפח המסחר הכולל לעומת מסחר בנקאי ומוסדי.

שער חליפין מציין כמה יחידות של מטבע הציטוט נדרשות כדי לקנות יחידה אחת של מטבע הבסיס, ומוצג עם מחיר קנייה ומחיר מכירה גבוה מעט יותר. רוב הזוגות העיקריים מצוטטים בארבע ספרות אחרי הנקודה העשרונית, כאשר תנועת המחיר הסטנדרטית הקטנה ביותר נקראת "פיפ"; זוגות הכוללים את הין היפני מצוטטים בדרך כלל בשתי ספרות עשרוניות. השערים מתעדכנים ברציפות כל עוד השוק פתוח, ומשקפים את המחירים העדכניים ביותר שבנקים וברוקרים מוכנים לסחור בהם. מכיוון שהפורקס מבוזר, השער המדויק ברגע נתון עשוי להשתנות מעט בין ספקים שונים.

פיפ הוא תוספת המחיר הקונבנציונלית הקטנה ביותר ברוב זוגות המטבעות. מינוף מאפשר לסוחר לשלוט בפוזיציה גדולה יותר ממה שהפיקדון במזומן היה מאפשר בעצמו, מה שמגדיל הן רווחים והן הפסדים. מרווח הוא ההפרש בין מחיר הקנייה למחיר המכירה. פוזיציית "לונג" (קנייה) פירושה קניית זוג מטבעות מתוך ציפייה להתחזקות מטבע הבסיס מול מטבע הציטוט, ואילו פוזיציית "שורט" (מכירה) פירושה מכירתו. החלטות ריבית של בנקים מרכזיים, נתוני אינפלציה ודוחות תעסוקה נמנים עם הפרסומים הכלכליים הנפוצים ביותר הקשורים לפעילות בשוק המטבעות.

שערי חליפין עשויים לנוע במהירות בתגובה לנתונים כלכליים, הצהרות של בנקים מרכזיים ואירועים גיאופוליטיים, ומסחר ממונף בפורקס עלול להגדיל הפסדים מעבר לסכום שהופקד בתחילה. ברוקרים לפורקס קמעונאי מפוקחים ברוב השיפוטים הגדולים; בארצות הברית מפקחות על כך נציבות המסחר בחוזים עתידיים על סחורות (CFTC) והאיגוד הלאומי לחוזים עתידיים (NFA), ואילו בבריטניה ובאיחוד האירופי רשות ההתנהלות הפיננסית (FCA) ורגולטורים לאומיים תחת ESMA קובעים כללים, ובהם מגבלות מינוף עבור לקוחות קמעונאיים. עמוד זה מתאר את אופן ארגון שוקי המטבעות ואינו חוזה שערי חליפין עתידיים ואינו ממליץ על פוזיציית מסחר כלשהי.